חרם על אמנים ישראלים: הדוח החדש והפער שמאחורי הביטולים

מאת
שחר כהן סמדג'ה
שחר כהן סמדג'ה הוא כתב מבית אוהבים, המסקר מגוון רחב של נושאים בהם חדשות, אקטואליה, כסף, טלוויזיה, תרבות וסיפורים שמעניינים את הציבור הישראלי. בכתיבתו הוא מביא...
8 דקות קריאה
במה ריקה ומיקרופון. תמונת המחשה; אינה מתעדת אירוע מסוים.
- פרסומת -

חרם על אמנים ישראלים יכול להתחיל הרבה לפני שהקהל מגיע לאולם. הוא עשוי להתבטא בהזמנה שלא נשלחת, בספר שעובר שינוי או במופע שיורד מהתוכנית. ב־1 באוקטובר 2026 פרסמה הליגה נגד השמצה, ADL, מיזם מחקר חדש העוסק במקומם של יוצרים ישראלים ויהודים במוסדות התרבות בארצות הברית. לטענת הארגון, מצטברת תמונה של הדרה בכמה ענפים במקביל. לצד הטענה הזאת עולה שאלה מעניינת במיוחד: האם החשש של המוסדות מהקהל תואם בכלל את עמדותיו?

הפרויקט, State of the Arts, מחבר בדיקה של מוזיאונים, עולם ההוצאה לאור והופעות חיות. זו אינה הודעה על גל ביטולים שהתרחש ביום אחד, אלא פרסום חדש המאגד מקרים ובדיקות מתקופות שונות. עבור יוצרים בישראל, המשמעות נוגעת לאפשרות לעבוד מעבר לים בלי שהזהות הלאומית תהפוך למבחן קבלה. עבור הקוראים, חשוב להבחין בין המקרים שתועדו, הפרשנות שהארגון נותן להם והנתונים שעדיין חסרים.

חרם על אמנים ישראלים: מה מתועד בתחום ההופעות?

לפי הדיווח ב־TheWrap, החלק העוסק בהופעות כולל 65 מקרים ב־41 מקומות בארצות הברית. המאגר עוסק במחאות, הפרעות, הטרדות וביטולים הנוגעים ליוצרים יהודים, ישראלים או המזוהים כציונים. אין לפרש את המספר כ־65 הופעות שבוטלו: מדובר בסוגים שונים של אירועים. האתר דיווח גם שפנה לתנועות החרם PACBI ו־USACBI לקבלת תגובה, ולא קיבל תשובה עד פרסומו.

ההבחנה הזאת משנה את הקריאה של הכותרות. הפגנה מחוץ לאולם, הפרעה בתוך מופע וביטול הזמנה מראש הן פעולות שונות. כדי להעריך כל מקרה צריך לשאול מה נעשה בפועל, מי קיבל את ההחלטה ואיזה נימוק נתן. רשימת אירועים יכולה להראות שקיימת בעיה המחייבת בדיקה; היא אינה מחליפה את התיעוד הפרטני, ואינה מוכיחה שכל הגורמים המעורבים פעלו מאותן סיבות.

כשהסיפור משתנה עוד לפני שהספר יוצא

החלק הספרותי בפרויקט מבוסס, לפי הודעת ADL, על מחקר משני ועל יותר מ־30 ראיונות עם סופרים ואנשי תעשייה. הארגון מתאר עדויות ללחץ לצמצם סממנים יהודיים וישראליים בכתבי יד, לצד קשיים בייצוג ובהשתתפות באירועים. אלה עדויות שהארגון אסף ומציג, ולא נתון על שיעור כלל הספרים שנדחו בתעשייה האמריקאית.

בדיווח ynetnews הובא סיפורה של הסופרת מג קין. לדבריה, סוכנת ספרותית המליצה לשנות את שמה של דמות בשם יעל לסו, ולהסיר ביטויים בעברית, סצנות בישראל ומגן דוד. זהו תיאור של חוויה אישית, הממחיש את סוג ההחלטות שהמחקר מבקש להאיר. אין בו כשלעצמו הוכחה שכל שינוי עריכתי ביצירה יהודית נובע מאפליה, אבל הוא מעלה שאלה על הגבול בין עריכה מקצועית למחיקת זהות.

מבחינת הקורא הישראלי, זו זווית שפחות קל לראות בכותרות. הופעה שבוטלה משאירה תאריך, כרטיס והודעה. החלטות בתוך כתב יד אינן בהכרח גלויות למי שקונה בסוף את הספר. אם רוצים לבדוק אותן ברצינות, כדאי להשוות בין ההסברים שניתנו לסופר, התכתובות ותוכן השינויים. כך אפשר לברר אם הדיון עסק באיכות הטקסט או בהנחה מוקדמת על זהות שהקהל כביכול אינו רוצה לפגוש.

המוזיאונים: ציון נמוך אינו הוכחה לחרם

ADL בחן 40 מוזיאוני אמנות והעניק ל־12 מהם את הדירוג הנמוך ביותר במודל שלו. הבדיקה כללה מדיניות מוסדית, ייצוג אמנותי ותוכניות ושותפויות. לפי ההודעה, 23 מהמוזיאונים השתתפו בתהליך בדיקת ההערכות לפני פרסומן. משמעות הציונים תלויה אפוא בקריטריונים שהארגון בחר; אין לקרוא את הנתון כאילו 30% מהמוזיאונים בארצות הברית ביטלו תערוכות של ישראלים.

טיימס אוף ישראל דיווח כי מוזיאון האמנות וארכיון הסרטים של ברקלי היה היחיד שקיבל את הדירוג העליון. הארגון שיבח בו את האיסורים על אנטישמיות, השותפויות עם מוסדות יהודיים וייצוגם של אמנים יהודים וישראלים. הדוגמה הזאת מזכירה שהבדיקה אינה מתארת את כל המוסדות כמקשה אחת, אלא מנסה להבחין בין התנהלויות שונות.

הנתון המסקרן: נכונות לצרוך תרבות ישראלית

בסקר נלווה שנערך ביולי 2026 השתתפו 951 מבוגרים בארצות הברית. לפי ג׳רוזלם פוסט, 77% מהמשיבים הביעו הסכמה מסוימת או חזקה לנכונות לבקר בגלריה המציגה אמנים ישראלים, 75% לנכונות להגיע למופע של ישראלים ו־73% לקניית ספר מעניין הכולל נושאים או דמויות ישראליים. אלה תשובות לשאלות על נכונות, ולא נתוני מכירת כרטיסים או ספרים.

באותו סקר, 46% הביעו הסכמה מסוימת או חזקה לכך שאפשר להבין אנשים שנמנעים מגלריות המציגות אמנים ישראלים. שני סוגי התשובות אינם בהכרח סותרים: אדם יכול לומר שהוא עצמו יגיע, ובמקביל להבין את מי שבוחר להתרחק. לכן אי אפשר להפוך את הנתון האחרון לשיעור האנשים שמחרימים בפועל. השאלות בודקות עמדות שונות, וההבדל בניסוח שלהן חיוני להבנת התוצאה.

ADL מציין במפורש שהסקר אינו מדגם מייצג ארצי. לפיכך, אין לכתוב ששלושה מכל ארבעה אמריקאים יקנו כרטיס למופע ישראלי. המסקנה הצנועה יותר היא שבקרב המשתתפים נמצאה נכונות משמעותית לצרוך תרבות ישראלית. כדי ללמוד על השוק כולו יידרשו נתונים נוספים, ובהם הרכב הקהלים, מחירי הכרטיסים, סוגי המופעים והבדלים בין מקומות. גם נכונות מוצהרת אינה מבטיחה רכישה.

פרשנות: מי מחליט עבור הקהל?

הפער בין נכונות מוצהרת לבין החשש מתגובת הציבור מציב שאלה עסקית ותרבותית. מוסד שמניח מראש שאמן ישראלי ירתיע את הקהל עלול לוותר על בדיקת הביקוש האמיתי. מנגד, גם סקר חיובי אינו פוטר מארגן מהערכת מצב מקומית. השאלה המעשית היא על מה נשענת ההחלטה: ניסיון קודם, מכירות, מידע קונקרטי או תחושת סיכון כללית. אלה בסיסים שונים מאוד להחלטה שמשפיעה על פרנסתו של יוצר.

יש גם הבדל עקרוני בין ביקורת על ממשלת ישראל לבין פסילת אדם בגלל מוצאו. אפשר לחלוק על עמדה של אמן, לבקר יצירה או לבחור שלא לרכוש כרטיס. כשמוסד קובע תנאי השתתפות, נדרשת בחינה אחרת של הנימוקים והעקביות שלהם. זהות ישראלית אינה מספרת לבדה מה חושב אדם על כל החלטה מדינית, בדיוק כפי שהשתתפות באירוע אינה מחייבת את הקהל להסכים עם כל אמירה של המשתתפים בו.

הדיון מזכיר את הפרשה סביב ביטול הזמנתה של אריאנה הרוויץ לפסטיבל בספרד, שסוקרה באוהבים+. אין בכך כדי לקבוע שהמקרה נכלל במאגר האמריקאי או שכל פרשות החרם זהות. החיבור הוא בשאלה הרחבה יותר: מתי עמדות הנוגעות לישראל הופכות לשיקול שמחליף את השיחה על היצירה עצמה, ומה מפסיד הקהל כאשר המפגש אינו מתקיים?

מה כדאי לבדוק מכאן?

גם הביטוי ״אמנים יהודים וישראלים״ דורש תשומת לב. אלה קבוצות שיש ביניהן חפיפה, אך הן אינן זהות. יוצר יהודי אינו בהכרח ישראלי, ולא כל יוצר ישראלי הוא יהודי. כשקוראים על מקרה מסוים, חשוב לברר איזו זהות או עמדה נטען שעמדה בבסיס ההחלטה, ולא לייחס אוטומטית לכל המשתתפים לאום, דת או השקפה משותפים.

ערכו של הפרסום החדש ייבחן גם במה שיבוא אחריו: תגובות מפורטות של המוסדות, בדיקה של החלטות מסוימות והצגת קריטריונים ברורים להזמנת יוצרים. לקהל הישראלי כדאי לקרוא מעבר למילה ״חרם״ ולשאול בכל ידיעה מה בדיוק קרה. הדוח מציע נקודת פתיחה חשובה לדיון, אך השאלות על היקף התופעה ועל מניעיה דורשות המשך בדיקה. בסופו של דבר, המבחן המעשי הוא אם יצירה תוכל להגיע לקהל שישפוט אותה בעצמו.

- פרסומת -
שתף את המאמר הזה
שחר כהן סמדג'ה הוא כתב מבית אוהבים, המסקר מגוון רחב של נושאים בהם חדשות, אקטואליה, כסף, טלוויזיה, תרבות וסיפורים שמעניינים את הציבור הישראלי. בכתיבתו הוא מביא לקוראים עדכונים, זוויות מעניינות ותוכן מגוון - מהנושאים הבוערים של היום ועד הסיפורים שכולם מדברים עליהם.
אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

יוזמה מבורכת למימוש זכויות

כולנו משלמים ביטוח לאומי
אבל האם בדקתם מה באמת מגיע לכם?

ישראלים רבים עשויים להיות זכאים לקצבאות, פטורים ופיצויים ואינם מודעים לכך. לכן נפתחה אפשרות לבדיקה ראשונית עם עורך דין.

31,690
ישראלים כבר התחילו לבדוק מה באמת מגיע להם
לא מעט מהם גילו לראשונה זכויות שלא הכירו.

השאירו שם וטלפון ועורך דין יחזור אליכם לבדיקה ראשונית.

בשיתוף ומימון אתר זכויות