אריאנה הרוויץ והחרם על ישראל: הביטול שהגיע לשגרירות

מאת
שחר כהן סמדג'ה
שחר כהן סמדג'ה הוא כתב מבית אוהבים, המסקר מגוון רחב של נושאים בהם חדשות, אקטואליה, כסף, טלוויזיה, תרבות וסיפורים שמעניינים את הציבור הישראלי. בכתיבתו הוא מביא...
8 דקות קריאה
אריאנה הרוויץ ביריד הספרים בגואיאקיל, 7 בספטמבר 2018. תמונת ארכיון. צילום: Freddy eduardo / Wikimedia Commons, רישיון CC BY-SA 4.0.
- פרסומת -

אריאנה הרוויץ הפכה בימים האחרונים למוקד של מחלוקת החורגת הרבה מעבר לפסטיבל ספרות אחד בספרד. ביטול השתתפותה של הסופרת הארגנטינאית היהודייה בפסטיבל בגרנדה, על רקע עמדותיה נגד חרם תרבותי על ישראל, הגיע גם לשגרירות ארגנטינה. בדיווחים שפורסמו ב־22 בספטמבר הובאה דרישת השגרירות לתקן את הפגיעה בסופרת ולהבטיח שלא תהיה אפליה. אוניברסיטת גרנדה, מצדה, כבר הבהירה שאינה מסכימה עם החלטת הנהלת הפסטיבל.

בלב הסיפור עומדת שאלה שמעסיקה גם את עולם התרבות הישראלי: האם עמדה פוליטית על ישראל ועל המלחמה בעזה יכולה להצדיק ביטול הזמנה לשיחה ספרותית? הרוויץ רואה במהלך כניעה ללחצים והדרה; המתנגדים להשתתפותה אומרים שהביקורת שלהם נוגעת להתבטאויותיה הציבוריות, ולא לזהותה היהודית. כדי להבין את המחלוקת צריך להפריד בין ההחלטה לבטל, הנימוקים השונים שניתנו לה, והטענות שכל צד מעלה כלפי האחר.

אריאנה הרוויץ: מה בוטל ומתי?

פסטיבל CULTUR-ALH לאמנות, לספרות ולמדעי הרוח מתקיים בגרנדה בין 21 ל־27 בספטמבר 2026. הרוויץ הוזמנה לשיחה עם הסופר חסוס אורטגה, שכותרתה בספרדית הייתה ״Oponerse al mundo״, כלומר להתנגד לעולם. לפי הדיווחים בלה נסיון וב־Buenos Aires Herald, המפגש תוכנן ל־26 בספטמבר בכיכר לאס פסייגאס. ההזמנה בוטלה לפני תחילת הפסטיבל, והסופרת פרסמה את מחאתה ברשת X ב־18 בספטמבר.

התאריכים האלה חשובים: אף שהפרשה זכתה לסיקור בישראל ב־22 בספטמבר, הביטול עצמו אינו אירוע שהתרחש באותו יום. הדיווח ב־N12 הציג את המחלוקת על עמדותיה של הסופרת, ואילו הדיווחים מחו״ל הוסיפו את המישור המוסדי והדיפלומטי. במילים אחרות, זהו סיפור שהתפתח במשך כמה ימים, ולא הודעה יחידה שאפשר להבין במנותק מן התגובות שבאו בעקבותיה.

מה אומרת אריאנה הרוויץ על החרם התרבותי על ישראל?

לפי דבריה של הרוויץ, כפי שהובאו בדיווח של mako, המארגנות הביעו הערכה לספריה אך חזרו בהן מההזמנה בעקבות לחץ. היא טענה שהייתה מוכנה להגיע גם אם תתקיים הפגנה נגדה, אולם נאמר לה שהדבר עלול להיות מסוכן. זוהי גרסתה להשתלשלות הדברים, והיא אינה זהה לנימוק הציבורי שהציגו מארגני האירוע לאחר מכן.

הרוויץ מתארת את התנגדותה לחרם כעמדה עקרונית. לדבריה, היא התנגדה גם להדרת יוצרים רוסים אחרי הפלישה לאוקראינה, משום שאינה מקבלת זיהוי אוטומטי של אדם עם לאומיותו. בהקשר הישראלי, משמעות העמדה הזאת היא התנגדות להפיכת השתייכות לאומית או יחס לישראל למבחן כניסה למפגש תרבות. אין בכך תשובה לכל הביקורת על התבטאויותיה, אך זהו ההסבר שהיא עצמה נותנת לעמדתה.

המתנגדים: הביקורת מופנית לעמדות, לא לזהות

בדיווח של רשת הרדיו הספרדית Onda Cero נכתב כי רשת האוניברסיטה למען פלסטין בגרנדה פנתה למארגנים ב־17 בספטמבר וביקשה לשקול מחדש את השתתפות הרוויץ. הפנייה עסקה בעמדותיה הפומביות על ישראל, הפלסטינים והחרם התרבותי. גם קוראים ומועדון קריאה המשתתף בפסטיבל העלו הסתייגויות. הנהלת הפסטיבל אישרה שקיבלה פניות ושינתה בעקבותיהן את התוכנית.

הרשת הפרו־פלסטינית דחתה את הטענה שהפנייה כללה איומים או הזמנה להפגנה מסוכנת. היא גם הכחישה מניע אנטישמי, והדגישה שלדבריה ההתנגדות נוגעת להתבטאויות ולא למוצא או לדת. שבעה סופרים המשתתפים בפסטיבל תמכו בביטול. לפי הדיווח ב־N12, הם טענו שהרוויץ הכחישה את מה שהם מגדירים כרצח עם בעזה ותקפה דמויות שביקרו את ישראל. אלה טענותיהם, ולא קביעה עצמאית בדבר מניעיה או בדבר משמעות מכלול דבריה.

גם בין התומכים בביטול היו הסתייגויות מהדרך שבה הוסבר. לפי Buenos Aires Herald, החותמים סברו שיש להציג בגלוי את הנימוקים הערכיים להתנגדותם, במקום לתלות את ההחלטה בלחץ או בביטחון. כך נוצר מצב שבו הצדדים מסכימים שההזמנה בוטלה, אבל חלוקים בשאלה כיצד לתאר את הסיבה ואת הלגיטימיות של המהלך. ההבדל הזה חיוני להבנת הפרשה ולא רק לוויכוח על הכותרת שלה.

אוניברסיטת גרנדה מתנערת מההחלטה

הנהלת הפסטיבל נימקה את השינוי במחויבות לזכויות אדם ובהחלטות אוניברסיטת גרנדה הנוגעות לפלסטינים. אלא שבהודעה רשמית מ־19 בספטמבר, האוניברסיטה הציגה עמדה ברורה אחרת. היא מסרה שההחלטה התקבלה בידי הנהלת הפסטיבל במסגרת ניהול התוכנית, ולא התקבלה, אושרה או נתמכה בידי הנהגת האוניברסיטה. עוד הוסיפה שאינה שותפה להחלטה.

האוניברסיטה הדגישה שמוסד ציבורי צריך לאפשר חשיבה ביקורתית, מפגש בין רעיונות והבעת עמדות מגוונות, גם כשהן מעוררות מחלוקת. לכן אי אפשר לתאר את כל הגופים המעורבים כאילו דיברו בקול אחד. מארגני הפסטיבל הסתמכו על תפיסתם את מחויבות המוסד, ואילו הנהגת המוסד הסתייגה מן המסקנה שאליה הגיעו. הודעת האוניברסיטה אינה מבטלת כשלעצמה את הביטול, אבל היא משנה את התמונה של האחריות הציבורית עליו.

ההתערבות הדיפלומטית בעקבות ביטול ההזמנה

במכתב שנשלח ב־21 בספטמבר לרקטור האוניברסיטה, פדרו מרקדו פאצ'קו, הביע שגריר ארגנטינה בספרד, ונססלאו בונגה סראביה, דאגה מהוצאתה של הסופרת מהתוכנית. לפי לה נסיון, הוא ביקש לנקוט צעדים שיתקנו את הפגיעה בה וישיבו את ההבטחות לאי־אפליה. המכתב והשלכותיו סוקרו גם ב־Buenos Aires Herald ב־22 בספטמבר.

הפנייה הדיפלומטית מוסיפה לסיפור גוף שפועל בשם אזרחית ארצו, אך אין פירושה שהושג פתרון. לה נסיון דיווח כי נציגי השגרירות ולשכת הרקטור היו בקשר עם הרוויץ. באותו דיווח נמסר גם כי הסופרת דחתה את הטענה שנתנה תמיכה להשמדה. חשוב להבחין בין עצם קיום המכתב והקשר עם הסופרת לבין תוצאה מעשית: במקורות שנבדקו לא נמצא אישור שההזמנה לשיחה הושבה.

אריאנה הרוויץ וספריה: מי היא מחברת ״תמות אהובי״?

אריאנה הרוויץ נולדה בבואנוס איירס בדצמבר 1977. לפי הביוגרפיה באתר פרס בוקר, היא למדה תסריטאות ותיאטרון בארגנטינה ובהמשך למדה אמנויות הבמה וספרות השוואתית בפריז. הרקע הזה מציב אותה בעולם של כתיבה, מחזאות וקולנוע, עוד לפני שהמחלוקת הפוליטית הביאה את שמה אל מדורי החדשות. לקוראים בישראל היא מוכרת בין היתר כמחברת ״תמות אהובי״.

הספר, שראה אור באנגלית בשם ״Die, My Love״, נכלל ברשימה הארוכה של פרס בוקר הבינלאומי בשנת 2018, כפי שמאשר עמוד הספר הרשמי. הוא עוסק באישה החיה באזור כפרי בצרפת ומתמודדת עם מתח בין חיי משפחה, תשוקה, שייכות ורצון בחופש. זהו רקע ספרותי רלוונטי: ההזמנה לגרנדה נועדה למפגש עם סופרת בעלת יצירה מוכרת, ולא לתפקיד של נציגה רשמית של ישראל.

פרשנות: מדוע המחלוקת נוגעת ישירות לקהל בישראל?

הקשר לישראל נמצא בלב ההחלטה ובתגובות לה. הוויכוח אינו על סכסוך אישי בין סופרת לפסטיבל, אלא על השאלה כיצד מוסדות תרבות מתייחסים למי שמתנגד לחרם על ישראל. עבור הקהל הישראלי, המקרה ממחיש שהדיון עשוי לגעת גם ליוצרים שאינם ישראלים. ההתנגשות מתרחשת בין דרישה לנקוט עמדה פוליטית לבין רצון לשמור על מרחב שבו אפשר להזמין אדם בלי להסכים לכל אמירה שלו.

מבחינה תרבותית, כדאי להבחין בין ביקורת על סופרת, החלטה של אדם שלא להשתתף לצדה וביטול הזמנה שכבר ניתנה לה. אלה פעולות שונות, בעלות השלכות שונות על הקהל ועל המוסד המזמין. אפשר להתנגד בתקיפות לעמדה ולהעדיף בכל זאת לקיים שיחה; אפשר גם לטעון שבחירת משתתפים מבטאת עמדה מוסדית. המחלוקת בגרנדה חושפת בדיוק את הגבול הלא מוסכם בין האפשרויות האלה.

הדיון מצטרף לעימותים נוספים שבהם ישראל הפכה לנושא מכריע מאחורי הקלעים של אירועי תרבות, ובהם הסערה סביב המשתתפים בסיבוב ההופעות של אד שירן. כל מקרה דורש בחינה נפרדת של העובדות ושל תגובות המעורבים. במקרה של הרוויץ, השאלה המעשית שנותרה פתוחה היא אם הגינוי המוסדי והפנייה הדיפלומטית יובילו לתיקון, או שהמפגש הספרותי שתוכנן יישאר אירוע שלא התקיים.

- פרסומת -
שתף את המאמר הזה
שחר כהן סמדג'ה הוא כתב מבית אוהבים, המסקר מגוון רחב של נושאים בהם חדשות, אקטואליה, כסף, טלוויזיה, תרבות וסיפורים שמעניינים את הציבור הישראלי. בכתיבתו הוא מביא לקוראים עדכונים, זוויות מעניינות ותוכן מגוון - מהנושאים הבוערים של היום ועד הסיפורים שכולם מדברים עליהם.
אין תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

יוזמה מבורכת למימוש זכויות

כולנו משלמים ביטוח לאומי
אבל האם בדקתם מה באמת מגיע לכם?

ישראלים רבים עשויים להיות זכאים לקצבאות, פטורים ופיצויים ואינם מודעים לכך. לכן נפתחה אפשרות לבדיקה ראשונית עם עורך דין.

31,690
ישראלים כבר התחילו לבדוק מה באמת מגיע להם
לא מעט מהם גילו לראשונה זכויות שלא הכירו.

השאירו שם וטלפון ועורך דין יחזור אליכם לבדיקה ראשונית.

בשיתוף ומימון אתר זכויות