אחמד טיבי שלף את הטלפון בשידור חי, הציג הודעות שיוחסו לנתן אשל והפנה לנתניהו האשמה חדה: בפומבי תוקפים את המפלגות הערביות, ומאחורי הקלעים מנסים להשפיע על ההחלטות שלהן. טיבי טען כי הפניות עסקו בחוק הנאשם ובניסיון למנוע הצטרפות לגוש של גדי איזנקוט. בליכוד דחו את דבריו כ"שקר מוחלט". העימות חושף עד כמה הקולות הערביים נמצאים במרכז המאבק על הממשלה הבאה, גם אצל מי שפוסלים שותפות איתם.
האירוע התרחש ביום שישי, 13 בנובמבר, בריאיון לתוכנית "אופירה אוחנה סרי". טיבי, חבר הרשימה המשותפת, אמר שהחליט לחרוג ממנהגו ולא להשאיר את ההתכתבויות מחוץ לאולפן. המצלמות תיעדו את הצגת הטלפון; הייחוס של ההודעות לאשל, וההסבר למטרתן, הם חלק מהטענה שטיבי הציג לציבור.
הטלפון באולפן: מה בדיוק טיבי טען?
לטענת טיבי, מקורבו של נתניהו פנה אליו עוד לפני הבחירות וגם לאחר פרסום התוצאות. הוא הציג את הפניות כניסיון לשכנע אותו ואת חבריו שלא לתמוך בחוק הנאשם, ובהמשך שלא להצטרף לאיזנקוט. דבריו לא היו הודעה על הסכם שנחתם, אלא תיאור שלו למגעים שהתנהלו לכאורה.
טיבי מנה בריאיון פניות מ-20 ומ-21 באוקטובר, וכן פנייה בשעה 23:30 ביום הבחירות, 27 באוקטובר. ציר הזמן שהוא הציג נועד לבסס טענה פוליטית: ההתעניינות בעמדתו לא נולדה רק לאחר שהתברר הפלונטר הקואליציוני, אלא החלה לפני שהבוחרים הגיעו לקלפיות.
בין הדברים שאמר: "רציתם לשכנע אותי ואותנו לא לתמוך בחוק הנאשם". בהמשך תיאר את הפנייה שלאחר הבחירות כניסיון להרחיק את מפלגתו מאיזנקוט. אלה דברים שטיבי אמר בפומבי, ולא ציטוטים שאושרו כאן מתוך תכתובת מלאה. ההבחנה חשובה: ההצהרה בשידור היא עובדה מתועדת; תוכן המגעים וההנחיות שעמדו מאחוריהם נותרו במחלוקת.
גם שר פנה, לטענתו. זהותו לא נחשפה
טיבי הוסיף כי יומיים לפני הריאיון ניגש אליו שר בממשלה באזור שמאחורי מליאת הכנסת. לדבריו, אותו שר ניסה לשכנעו שהשותפים האפשריים במחנה האחר לא יקבלו את המפלגות הערביות, ושעדיף ללכת לבחירות נוספות. טיבי לא מסר את שם השר בפרסומים שנבדקו.
הוא השיב, לפי תיאורו, כי אינו רוצה בחירות אלא את החלפת נתניהו ובן גביר. המסר הזה משתלב בעמדה פוליטית ברורה, אבל אינו פותר את שאלת ההרכב: רצון להחליף ממשלה אינו כשלעצמו הסכמה על כל שותפיה של הממשלה הבאה, על תוכניתה או על אופן התמיכה בה.
לא נכון להשלים את הפרטים החסרים בניחוש. אין בכתבה הזאת זיהוי של אותו שר, ולא טענה שכל פנייה של איש קואליציה נעשתה בהוראה אישית של נתניהו. טיבי ייחס לראש הממשלה אחריות פוליטית לפניות; זו טענתו, שהליכוד דחה.
תגובת הליכוד: הכחשה, והדגשת קו האחדות
בתגובה שפורסמה לצד הריאיון מסר הליכוד: "שקר מוחלט". המפלגה האשימה את המפלגות הערביות בשקרים ובניסיון להכשיר את עצמן, והבהירה שאינה משתפת פעולה עם מפלגות שלדבריה מבזות את ההמנון ופוגעות בחיילי צה"ל. במקביל הדגישה את הקריאה לאחדות לאומית.
ההכחשה היא חלק מרכזי בסיפור, לא הערת שוליים. היא משאירה את הקורא מול שתי גרסאות מתנגשות: טיבי מציג פניות כסימן לפער בין המסר הפומבי לבין ההתנהלות הפוליטית, והליכוד שולל את התיאור. במקורות שנבדקו לא הוצגה תכתובת מלאה שמאפשרת לאמת בנפרד כל הודעה, את רצף השיחה ואת הפרשנות שנתן לה כל צד.
מכאן גם גבולות הכותרת: טיבי חשף בשידור הודעות שלדבריו קיבל, אבל אין בכך בסיס לקבוע שנחתם הסכם חשאי, שהליכוד הסכים לצרף את המשותפת לקואליציה או שהפניות הבשילו לשיתוף פעולה. אלה טענות אחרות, שלא הוכחו בריאיון.
למה דווקא עכשיו כל הודעה מקבלת משקל?
איזנקוט קיבל ב-8 בנובמבר את המנדט להרכבת הממשלה, לאחר שנציגי 67 חברי כנסת המליצו עליו לנשיא. בין הממליצים נמצאות גם הרשימה המשותפת ורע"ם. המספר הזה מעניק לו יתרון במפת ההמלצות, אבל אינו מבטיח שכל הממליצים יסכימו לאותה ממשלה או לאותה דרך לתמוך בה.
לכן יש הבדל בין שלושה צעדים: המלצה לנשיא, תמיכה בהשבעת ממשלה והשתתפות בה. אפשר להסכים על הראשון ולהתווכח על שני האחרים. ניסיון להשפיע על עמדתה של מפלגה יכול להיות משמעותי גם בלי להציע לה תיקים, וגם בלי לראות בה שותפה לקואליציה.
זו הזירה שאליה טיבי מכניס את ההתכתבויות. הוא מבקש להראות שהקולות של מפלגתו חשובים למי שמנסה להקים ממשלה וגם למי שמנסה לבלום אותה. האם הפניות אכן נעשו למטרות שהוא מתאר? על כך מתנהל העימות. עצם חשיבותם של הקולות במשא ומתן אינה מכריעה מי צודק בגרסאות.
גם מול ליברמן, טיבי לא מנמיך את העימות
בריאיון התייחס טיבי גם לאביגדור ליברמן ולעמדת ישראל ביתנו נגד ישיבה עם המפלגות הערביות או הסתמכות עליהן. הוא תקף את מה שתיאר כיחס משתנה כלפי השותפים הערבים, והזכיר את התמיכה הפרלמנטרית שאפשרה מהלכים של ממשלת השינוי. הדברים מדגישים שהעימות אינו רק מול הליכוד.
מבחינתו של איזנקוט, זהו קושי נוסף: שותפים שמסכימים על החלפת נתניהו עשויים להיות חלוקים עמוקות על הלגיטימיות של שותפים אחרים. מבחינתו של טיבי, ההופעה באולפן היא ניסיון להגדיר את כללי המשחק לפני שייסגרו הסכמות מעל ראשו. זו משמעות פוליטית אפשרית של המהלך, לא מידע על הסכם שכבר גובש.
בין חשיפה טלוויזיונית להסכמה קואליציונית
לראיון יש כוח משום שהוא מציע רגע מוחשי: טלפון ביד, תאריכים ושמות. אבל כדי לעבור מהאשמה פומבית למסקנה על מנגנון שלם של מגעים, דרושים פרטים נוספים. תכתובת מלאה, גרסאות מפורטות של המעורבים או הודעה מוסכמת עשויות לשנות את התמונה. נכון לפרסומים שנבדקו, אין בסיס להציג את המחלוקת כאילו הסתיימה.
בינתיים, שני המסרים נשארים זה מול זה: טיבי טוען שהפניות הפרטיות סותרות את המתקפות הפומביות, והליכוד מכחיש וממשיך לקרוא לאחדות. המבחן הבא לא יהיה רק עוד חילופי עלבונות באולפן, אלא ההחלטות המעשיות בכנסת ובחדרי המשא ומתן. שם יתברר מי מוכן לשתף פעולה עם מי, באילו תנאים, ומה שוות הפסילות כשהן פוגשות את הצורך ברוב.
לרקע על הטענות סביב הבחירות: תגובת המשטרה לטענות הליכוד לאחר הבחירות. מדובר בדיווח קודם ובהקשר נפרד, לא בהכרעה בטענותיו הנוכחיות של טיבי.
מקורות ומידע נוסף: הריאיון ותגובת הליכוד | וואלה | ynet | רקע: הטלת המנדט.






