- אין מאגר ציבורי אחד ורציף שסופר את כל אזכורי נתניהו לאורך 30 שנה — הנתונים מפוזרים ובשיטות מדידה שונות.
- ב-2009, בכתבות המערכת על "עופרת יצוקה": 26 אזכורים חיוביים מול 6 שליליים (56.5% חיובי) — סיקור דווקא אוהד.
- באותה שנה בדיוק, מחקר אחר על 739 הופעות בטלוויזיה מצא 67% ניטרלי, 17% שלילי ו-16% חיובי.
- ב-2019 הנוכחות התקשורתית של נתניהו הייתה כפולה משל גנץ — נוכחות עצומה, לא בהכרח עוינת.
- השורה התחתונה: לא "רדיפה" חד-משמעית ולא "חיבוק" — תלוי תקופה, ובעיקר תלוי מה סופרים.
יש משפט אחד שמלווה את הפוליטיקה הישראלית כמו צל כבר שלושה עשורים: "התקשורת נגד ביבי". הוא נאמר מעל הבמות, מודפס בכרזות, וחוזר בכל אולפן שני כאילו היה חוק טבע. הבעיה היחידה עם הסיסמה המושלמת הזאת היא שברגע שמנסים לתרגם אותה למספרים — היא מתחילה להתפורר בין האצבעות.
לקחתי את הטענה הזאת, על כל משקלה הרגשי, והכנסתי אותה למכונת הנתונים. שלושים שנה, מ-1996 ועד 2026. והתוצאה, כמו הרבה דברים בפוליטיקה שלנו, מסרבת להיכנס לכותרת נוחה.
\n\n
כולנו משלמים ביטוח לאומי
אבל האם בדקתם מה באמת מגיע לכם?
ישראלים רבים עשויים להיות זכאים לקצבאות, פטורים ופיצויים ואינם מודעים לכך. לכן נפתחה אפשרות לבדיקה ראשונית עם עורך דין.
השאירו שם וטלפון ועורך דין יחזור אליכם לבדיקה ראשונית.
בשיתוף ומימון אתר זכויות
המספר הגדול שפשוט לא קיים
נתחיל דווקא ממה שאין. אין — ואני חוזר, אין — מאגר ציבורי אחד ורציף שסופר את כל אזכורי נתניהו בתקשורת הישראלית לאורך שלושת העשורים. מי שמנפנף במספר קסם שאמור "להוכיח" את הרדיפה, פשוט ממציא רצף שלא קיים. יש מדגמים, יש מחקרים נקודתיים, יש שנים עם ספירה מלאה ושנים שלמות בלי שום נתון. אבל הסרט הרציף, זה שכולם בטוחים שראו — לא צולם מעולם.
וכשאין רצף, כל אחד בוחר לעצמו את הפריים שמחמיא לו.
2009: הפלא והפלא — דווקא חיובי
קחו למשל את "עופרת יצוקה". בכתבות המערכת של עיתונות 2009 נמדדו 46 אזכורים של נתניהו: 26 חיוביים, 6 שליליים, ו-14 ניטרליים. כלומר 56.5% חיובי מול 13% שלילי — יחס של יותר מארבעה חיוביים על כל שלילי אחד. תעצרו רגע ותנשמו: בעיצומה של מלחמה, הסיקור נטה דווקא לטובת ראש הממשלה.
לא בדיוק "רדיפה", נכון?
אבל רגע — אותה שנה, סיפור הפוך
והנה הטוויסט, כי תמיד יש טוויסט. באותה שנה עצמה, מחקר אחר שבחן 739 הופעות של נתניהו בטלוויזיה מצא תמונה שונה לגמרי: 67% ניטרלי, 17% שלילי, ו-16% חיובי. פתאום השלילי גובר על החיובי בנקודה אחת, והרוב המוחלט — פשוט עובדתי, אפרורי, ניטרלי.
איך ייתכן ששני מחקרים על אותה שנה מספרים שני סיפורים? התשובה פשוטה ולא סקסית: כי הם מדדו דברים אחרים. אחד ספר כותרות דעה, השני ספר דקות מסך. וזו בדיוק הנקודה — התוצאה נקבעת קודם כול לפי מה שבחרת לספור.
1996 ו-1999: כאן דווקא הביקורת אמיתית
אז לפני שמישהו ירים גבה ויאשים אותי ב"הלבנה", בואו נהיה הוגנים לצד השני. במחקרי הבחירות של 1996 ו-1999 יש דווקא בסיס לטענה. ב-1996 נמדדה התייחסות שלילית לליכוד — 4.7% בערוץ 1, ו-13% בערוץ 2. ב-1999 המספרים טיפסו: 8.1% בערוץ 1, ו-14.7% בערוץ 2. במדד "מידע מזיק" נרשם לליכוד 15.2% מול 5.2% לצד השני.
החוקרים אכן זיהו הטיה בסיקור. אבל — וזה אבל גדול — הם לא הצליחו להוכיח שההבדל היה אידיאולוגי ולא מתודולוגי. במילים אחרות: יש עשן, לא הוכיחו אש.
נוכחות ענקית זה לא אותו דבר כמו רדיפה
ואז יש את הבלבול הכי נפוץ: בין כמה מסקרים אותך לבין איך. ב-2019, בחודש שלפני הבחירות, הנוכחות התקשורתית של נתניהו הייתה כפולה משל בני גנץ — 739 הופעות, כ-5,500 דקות, בערך 13% מזמן האוויר. ב-2022 נמדדו 9,659 אזכורים, כשהוא שני רק ללפיד. ב-2012 — 17,254 אזכורים בתוך כמה חודשים.
אלה מספרים אדירים. אבל הם מודדים נוכחות, לא יחס. אדם שממלא את המסך אינו בהכרח אדם שמותקף במסך. לפעמים ההפך הוא הנכון.
השורה התחתונה
אז מה למדנו משלושים שנה של מספרים? שהסיסמה "התקשורת נגד ביבי" היא בדיוק זה — סיסמה. לא שקר מוחלט, אבל גם לא עובדה מדעית. יש תקופות שבהן הסיקור היה ביקורתי, יש תקופות שבהן היה דווקא אוהד, והרבה מאוד ממנו היה פשוט ניטרלי ומשעמם.
הבעיה היא שסיסמה טובה תמיד תנצח טבלת נתונים. קל יותר לצעוק "רדפו אותי" מאשר להסביר יחס של 26 חיוביים מול 6 שליליים בעופרת יצוקה. אבל אם באמת בא לנו לדעת מה קרה כאן ב-30 שנה, כדאי להפסיק לספור עלבונות ולהתחיל לספור נתונים. הם פחות דרמטיים. הם גם הרבה יותר מעניינים.
היה המלך וישאר!!
תעוף לנו מהחיים