עינב בובליל רגילה לשתף את חיי המשפחה, אבל ההערה הזאת הוציאה ממנה תגובה כועסת. בסטורי שפרסמה אמש, 7 בספטמבר, היא סיפרה שאישה זרה ניגשה לבתה ריף והעירה לה על השימוש במוצץ. מבחינת בובליל, הבעיה הייתה עצם הפנייה לילדה קטנה והדרך שבה נעשתה.
כולנו משלמים ביטוח לאומי
אבל האם בדקתם מה באמת מגיע לכם?
ישראלים רבים עשויים להיות זכאים לקצבאות, פטורים ופיצויים ואינם מודעים לכך. לכן נפתחה אפשרות לבדיקה ראשונית עם עורך דין.
השאירו שם וטלפון ועורך דין יחזור אליכם לבדיקה ראשונית.
בשיתוף ומימון אתר זכויות
מה קרה, לפי הסיפור של בובליל?
כפי שדווח בפנאי פלוס, בובליל סיפרה שהאישה אמרה לריף שהיא גדולה מדי למוצץ וביקשה ממנה להוציא אותו. ריף, שתחגוג בנובמבר יום הולדת ארבע, השיבה לפי אמה: ״אני אוהבת את זה״.
בובליל אמרה שבסופו של דבר פנתה בעצמה לאישה והבהירה שהיא אינה מסכימה לדרך שבה דיברה לבתה. ״זו לא הבת שלך, זו הבת שלי״, אמרה בסטורי. היא שאלה כיצד מישהי שאינה מכירה את הילדה יכולה לדעת מה היא עוברת.
הדיווח מבוסס על תיאורה של בובליל. זהו הסיפור שהיא בחרה להביא לעוקבים, ואין בפרסום שלפנינו גרסה של האישה האחרת. אפשר להתייחס ברצינות לדברים בלי להוסיף פרטים על הכוונות שלה או על מה שקרה מעבר למה שסופר.
צפו בפרסום על הסטורי
לצפייה ישירה באינסטגרם של פנאי פלוס.
הזווית שלנו: הערה קטנה יכולה לחצות גבול גדול
מה שמעניין בסיפור הזה הוא הפער האפשרי בין האופן שבו מבוגר רואה הערה לבין האופן שבו היא נשמעת לצד השני. משפט שנאמר בקלות בדרך יכול להציב ילד במצב שבו הוא נדרש להסביר את עצמו לאדם זר. ההורה, באותו רגע, צריך להחליט אם לענות, איך לענות ובאיזו דרך לשמור על הילד בתוך השיחה.
זו נקודת המבט שלנו על האירוע, ולא קביעה מקצועית לגבי מוצצים או גיל הגמילה. לא צריך להכריע בשאלה התפתחותית כדי לדבר על אופן הפנייה. אפשר לחשוב שלהורה כדאי להתייעץ עם איש מקצוע ובו בזמן להבין מדוע הוא אינו רוצה לנהל את הדיון הזה מול עובר אורח.
גם הטון עושה הבדל. שאלה מכבדת להורה, אם בכלל יש סיבה לשאול, שונה מהערה שמופנית ישירות לילד על משהו בגופו או בהרגליו. בסיפור שסיפרה בובליל, הגבול הזה הוא שהפך מפגש קצר לנושא שעליו בחרה לדבר מול המצלמה.
המשפחה מוכרת ברשת, אבל המפגש נשאר אישי
בובליל משתפת בחייה מעבר לסטורי הזה. ביולי האחרון דיווח mako על פתיחת חנות למותג התכשיטים שלה ברמת גן, אירוע שבו שוב בלט החיבור בין עסק ומשפחה. עבור עוקבים, הצטברות השיתופים הזאת יכולה ליצור תחושה שהם מכירים מקרוב את הבית ואת האנשים שבו.
ועדיין, היכרות דרך מסך אינה זהה לקשר אישי. לדעתנו, עצם החשיפה של משפחה ברשת לא פותרת את השאלה כיצד ראוי לפנות אליה ברחוב. הילד שפוגשים מחוץ לטלפון לא בחר לנהל עם כל מי שזיהה אותו שיחה על ההרגלים שלו.
באותה מידה, אין צורך להפוך כל מפגש לא נעים למשפט ציבורי נגד אדם שאיננו מכירים. אפשר להתמקד בגבול שבובליל מבקשת להציב ולדון בו, בלי לנחש מי האישה, מה אופייה או אילו כוונות היו לה. השאלה הרחבה מעניינת גם בלי הפרטים האלה.
כשהסלבס עונות בחזרה
הרשת מאפשרת לידועניות להגיב במהירות להערות שהן מקבלות. רק לאחרונה כתבנו על התשובה של שלי סרבריאניקוב לטוקבק על האוכל שלה. במקרה של בובליל, התגובה עוסקת במפגש מחוץ לרשת, אבל ההמשך שלו מתנהל באותה זירה שבה היא רגילה לדבר עם העוקבים.
אלה סיפורים שונים, ובכל זאת יש ביניהם שאלה משותפת: כמה מקום הציבור מרשה לעצמו לתפוס בחייה של אישה מוכרת. אצל בובליל נוסף גם התפקיד שלה כאם, והבחירה להתייצב בין ההערה לבין בתה. בכך היא מציעה לעוקבים נקודת פתיחה לדיון, ולא רק עוד הצצה לשגרת היום.
לעוד שיתופים אישיים: אילנית לוי על השינוי שעשתה ועל מה שנשאר קשה.
איך אתם הייתם מגיבים להערה כזאת לילד שלכם? כתבו בתגובות ושמרו על שיח מכבד.
התמונה הראשית: צילום מסך מאינסטגרם, כפי שפורסם בפנאי פלוס. צילום ארכיון; אינו מתעד את המפגש שעליו סיפרה בובליל.
