הודעה קצרה בקבוצת וואטסאפ, כתובת איסוף, יעד ומחיר, ובתוך דקות מחכה למטה נהג פרטי. כך פועלות קבוצות הגטים של בני הנוער, תופעה שהפכה בחלק מהערים לחלופה זולה ומהירה למונית, בעיקר בלילות ובסופי שבוע. אלא שמאחורי הנוחות מסתתרת מערכת שלמה שפועלת כמעט בלי שקיפות: מנהלי קבוצות, נהגים פרטיים, תשלומים, ולעיתים נוסעים צעירים שעולים לרכב של אדם שלא עבר בדיקה מקצועית.
חשוב להבהיר: "גטים" הוא כינוי רחוב מקומי להסעות פרטיות בתשלום, ואין בעצם השימוש בכינוי כדי להצביע על קשר לחברת Gett.
כולנו משלמים ביטוח לאומי
אבל האם בדקתם מה באמת מגיע לכם?
ישראלים רבים עשויים להיות זכאים לקצבאות, פטורים ופיצויים ואינם מודעים לכך. לכן נפתחה אפשרות לבדיקה ראשונית עם עורך דין.
השאירו שם וטלפון ועורך דין יחזור אליכם לבדיקה ראשונית.
בשיתוף ומימון אתר זכויות
כך נראית תחנת מוניות בלי שלט
המודל פשוט. נוסע או נוסעת מפרסמים בקבוצת מסרים את נקודת האיסוף ואת היעד. נהג מגיב, המחיר נסגר בהודעה פרטית, והרכב מגיע. בחלק מהקבוצות מנהל או סדרן מרכז את הבקשות, מעביר נסיעות לנהגים וגובה מהם תשלום, דמי חברות או עמלה. במילים אחרות, זו יכולה להיראות כמו תחנת מוניות, רק בלי משרד, בלי מונה ובלי הפיקוח שמלווה תחנה חוקית.
רשות המסים תיארה במבצע אכיפה ארצי רשתות דומות של "דרייברים", שבהן פעלו תחנות עם מנהלים ונהגים. זו תופעה רחבה יותר מה"גטים" של בני הנוער, ולא כל קבוצה פועלת באותה צורה, אבל המבנה דומה: מנהל, קבוצת מסרים, חלוקת נסיעות ותשלום מחוץ למערך המוניות המפוקח.
למה בני הנוער נכנסים לזה
הסיבה ברורה לכל הורה שחיכה לילד בחצות. התחבורה הציבורית מוגבלת בשעות מסוימות, מונית עלולה להיות יקרה, ובקבוצה מקומית התשובה מגיעה בתוך דקות. גם לנהגים צעירים יש פיתוי: כסף מהיר, שעות גמישות ורכב שכבר נמצא ברשותם או ברשות המשפחה.
בדיווח מקומי מבאר שבע תוארו קבוצות פרטיות שמחברות בין נוסעים לנהגים, ובהן גם טענות על נהגים צעירים מאוד. גם כאן חדשות דיווחו בעבר על הסעות פיראטיות בעיר שפעלו באמצעות קבוצות וואטסאפ. עם זאת, אין כיום מאגר ציבורי שמציג כמה קבוצות פעילות, כמה מהנהגים קטינים או כמה נסיעות מתבצעות מדי לילה.
השאלה הביטוחית שרוב הנוסעים לא שואלים
רכב יכול להיות מבוטח ועדיין לא להיות מבוטח לשימוש שנעשה בו. פוליסה פרטית רגילה עלולה שלא להתאים להסעת נוסעים בתשלום. במקרה של תאונה יכולה להתעורר מחלוקת קשה בשאלה אם הנסיעה הייתה שימוש מסחרי, מה בדיוק מכסה הפוליסה ומי יישא בנזק.
לכן המשפט "יש ביטוח לרכב" אינו מספיק. צריך לבדוק אם הביטוח מאפשר הסעה בשכר ומה קובעים התנאים הספציפיים. הסוגיה כבר נדונה גם בפסיקה ובענף הביטוח, וההבחנה המרכזית היא בין השתתפות רגילה בהוצאות לבין פעילות בעלת אופי מסחרי ורווחי.
רישיון נהיגה אינו רישיון להסיע נוסעים בתשלום
גם נהג שמחזיק ברישיון נהיגה פרטי אינו הופך אוטומטית לנהג מונית. הפעלת מונית בישראל מחייבת רישוי מתאים, ולפי דוח מבקר המדינה על ענף המוניות, הפעלת מונית והסעת נוסעים בשכר כפופות למסגרת רישוי ואכיפה.
אם הנהג הוא נהג חדש או צעיר, חלות עליו גם מגבלות הנוגעות לליווי ולמספר הנוסעים, בהתאם לגילו ולשלב הרישיון. דיווחים מקומיים העלו גם טענות על קטינים או על נהגים שאינם מחזיקים ברישיון מתאים, אך בלי נתוני אכיפה מרוכזים אי אפשר לקבוע מה היקף התופעה. מה שכן אפשר לקבוע הוא שבקבוצה סגורה אין לנוסע דרך אמינה לדעת מי עבר בדיקה, מה מצב הרישיון שלו והאם הרכב מתאים להסעה בתשלום.
הטרדות מיניות: דיווחים מטרידים, בלי נתון רשמי
הנקודה הרגישה ביותר היא המפגש הלילי בין נוסעת צעירה לבין נהג שאינה מכירה. בדיווח המקומי מבאר שבע הובאו תלונות של צעירות על התנהגות מטרידה מצד נהגים מסוימים ועל אזהרות שעברו בין חברות הקבוצה. אלה דיווחים שצריך להתייחס אליהם ברצינות, אבל נכון להיום אין נתון משטרתי פומבי שמאפשר לכמת את מספר המקרים או לקבוע שכל הקבוצות מסוכנות.
דווקא בגלל שאין מוקד רשמי, אין רישום מסודר של הנהגים ואין מנגנון תלונות שקוף, האחריות נופלת על בני הנוער עצמם. נהג יכול להחליף מספר, לעבור לקבוצה אחרת או להמשיך לקבל נסיעות לפני שהורים או נוסעים אחרים בכלל יודעים שהוגשה נגדו תלונה.
חמישה דברים שחייבים לעשות לפני שעולים לרכב
- להעדיף שירות מוסדר: במיוחד בשעות הלילה, עדיף להזמין מונית או שירות שבו הנהג והרכב מזוהים וניתנים לאימות.
- לשלוח פרטים: להעביר להורה או לחבר את שם הנהג, מספר הטלפון, מספר הרכב והמסלול.
- לשתף מיקום חי: לא רק צילום מסך לפני הנסיעה, אלא מעקב עד ההגעה.
- לא לעלות אם משהו לא מתאים: רכב שונה, נהג אחר, נוסעים לא מוכרים או שינוי פתאומי במחיר הם סיבה לבטל.
- לדווח מיד: במקרה של סכנה יש לפנות למשטרה בטלפון 100. לאחר פגיעה או הטרדה מינית אפשר לקבל סיוע חסוי בקווי 1202 לנשים וכן 1203 לגברים.
האחריות אינה רק של הילדים
הורים צריכים לשאול לא רק "עם מי אתה נוסע", אלא גם מי מנהל את הקבוצה, מי הנהג, האם יש רישוי מתאים ומה מצב הביטוח. במקביל, נדרשת פעולה משותפת של המשטרה, משרד התחבורה, רשות המסים והרשויות המקומיות. אכיפה כלכלית לבדה אינה מספיקה כאשר נוסעים צעירים נמצאים ברכב בשעת לילה ואין גוף אחד שמרכז תלונות ובודק את הנהגים.
קבוצות הגטים נולדו מתוך צורך אמיתי בתחבורה זמינה וזולה. אבל צורך אמיתי אינו הופך מערכת לא מפוקחת לבטוחה. עד שתהיה כתובת ברורה, אסור להורים ולבני נוער להתייחס לנסיעה שמגיעה מקבוצת וואטסאפ כאילו מדובר במונית רגילה.
האם בני הנוער אצלכם משתמשים בקבוצות כאלה? שתפו את הכתבה, דברו איתם, וספרו לנו בתגובות מה קורה בעיר שלכם.
