הפגישה הביטחונית הסתיימה בהבטחה לעדכונים הדדיים. יממה אחר כך התברר כי גדי איזנקוט, שקיבל את המנדט להרכבת הממשלה, לא עודכן בה על נסיעת ראש המוסד רומן גופמן לארצות הברית. ברקע: דיונים על איראן, מחלוקת על עיתוי פעולה אפשרית וממשלת מעבר שממשיכה לנהל את הביטחון. הביקור בוושינגטון חשוב, אבל אינו ראיה לכך שכבר התקבלה החלטה לצאת למלחמה.
זהו לב הסיפור הפוליטי-ביטחוני של סוף השבוע: שני ראשי מחנות מנסים לנהל את היחסים ביניהם כשאחד עדיין מכהן כראש הממשלה והשני מנסה להרכיב את הממשלה הבאה. ההבחנה הזאת אינה סמנטית. היא עומדת מאחורי המחלוקת על המידע שנמסר, על הפיקוח בתקופת המעבר ועל ההחלטות שאפשר לדחות או שאי אפשר להמתין איתן.
מה נאמר בפגישת נתניהו ואיזנקוט?
נתניהו ואיזנקוט נפגשו ביום חמישי, 12 בנובמבר, בלשכת ראש הממשלה בירושלים. התדרוך נמשך כשעתיים ובהשתתפות המזכיר הצבאי, האלוף גיא מרקיזנו. בהודעה המשותפת נמסר שאיזנקוט עודכן באתגרים הביטחוניים והמדיניים הניצבים בפני המדינה, ושיישמר מנגנון של עדכונים נוספים לפי הצורך.
זה היה מסר של תיאום בתקופה של עימות פוליטי חריף. אבל ביום שישי נחשף פרט שהאיר את גבולותיו: איזנקוט לא קיבל בתדרוך מידע על ביקור גופמן בארצות הברית. את הפרט הזה יש להפריד מהשאלה הרחבה יותר, מה בדיוק נידון בחדר. העובדה שנושא אחד לא נמסר אינה מלמדת שלא הועבר מידע אחר, וגם אינה מאפשרת לשחזר את כל תוכן הפגישה.
התדרוך עסק במידה רבה באיראן. איזנקוט מצדו הזהיר עוד קודם מפני החלטות ביטחוניות שאינן דחופות בתקופת המעבר. נתניהו דחה את העמדה הזאת וטען כי היא מכניסה פוליטיקה לדיוני הביטחון. אלה עמדותיהם של הצדדים במחלוקת, לא ממצא עצמאי על המניע להחלטה מסוימת.
הנסיעה של ראש המוסד: מה דווח, ומה לא אושר?
גופמן ביקר בוושינגטון לשיחות עם בכירים בממשל האמריקני על איראן. בדיווחים שהתפרסמו ביום שישי נמסר כי נפגש עם ראש ה-CIA ג'ון רטקליף, וכי הוא צפוי להמשיך למיאמי לפגישה עם שליח הבית הלבן סטיב וויטקוף. את החלק האחרון אין להפוך לעובדה שכבר התרחשה: נכון לדיווחים שעליהם מבוססת הכתבה, מדובר בתוכנית לפגישה.
הדיווחים קושרים את הביקור למאמצים ישראליים לקדם אפשרות לחידוש הלחימה נגד איראן. עם זאת, נסיעה של ראש מוסד לשיחות מדיניות וביטחוניות אינה הודעת ממשלה על יציאה לפעולה. לא פורסמה במקורות שנבדקו החלטה רשמית לצאת לתקיפה, ולא נקבע בהם מועד מאושר לכך.
המוסד, ה-CIA והבית הלבן לא מסרו תגובה לדיווח על הפגישות, לפי הפרסום שנבדק. שתיקה כזאת אינה אישור לכל פרט וגם אינה הכחשה. היא משאירה חלקים מהתמונה בתחום הדיווח העיתונאי הנשען על מקורות, ולא בתחום של הודעה ממשלתית גלויה.
השאלה אינה רק אם לפעול, אלא מתי ובאיזה תיאום
על פי הדיווחים, בתוך המערכת הישראלית מתקיים ויכוח על עיתוי הפעולה. הרמטכ"ל אייל זמיר תומך בהתמודדות עם האיום האיראני, אך מייחס משקל לעיתוי, למטרות הפעולה ולסיכון של מערכה ממושכת. לכן הצגת המחלוקת כעימות פשוט בין מי שרוצה להילחם לבין מי שאינו רוצה להילחם אינה מתארת במדויק את מה שפורסם.
גם היחסים עם ארצות הברית הם חלק מהשיקול. פגישה עם ראש ה-CIA או עם שליח הנשיא יכולה לשמש בירור עמדות, ניסיון לשכנע או תיאום. אין בסיס לקבוע מתוך עצם קיומה שהצד האמריקני אישר תוכנית ישראלית. הדברים נכונים במיוחד כשהדיווחים עצמם מציגים העדפה אמריקנית ללחץ כלכלי ולבחינת מסלול מדיני, לצד השארת האפשרות הצבאית על השולחן.
המסרים הציבוריים של הנשיא דונלד טראמפ אינם אחידים. בדיווחים נמסר כי מדינות במפרץ ביקשו להימנע מחידוש הלחימה בשלב הזה ולהמשיך בלחץ על איראן. במקביל, טראמפ השמיע גם התבטאויות תקיפות על אפשרות לפעולה. עד שלא תתקבל ותפורסם החלטה, ריבוי המסרים אינו מאפשר להציג תרחיש יחיד כעובדה מוגמרת.
מוכנות צבאית אינה החלטה מדינית
ברקע נמשכות הכנות לאפשרות של הסלמה. פורסמו דיווחים על הגברת מוכנות בישראל ועל היערכות אמריקנית באזור. באחד הפרסומים נמסר על מסרים שהועברו מפיקוד המרכז האמריקני, אך סנטקום הגדיר את הדיווח על היערכות לחידוש המלחמה כספקולציה. חשוב להביא גם את ההסתייגות הזאת, ולא רק את הכותרת על כוחות ותוכניות.
לצבא יש תפקיד להתכונן גם לתרחישים שלא יתממשו. ההיערכות עשויה להיות משמעותית מאוד, אך אינה מחליפה החלטה של הדרג המוסמך. מכאן גם הזהירות הנדרשת בקריאת דיווחים על תגבור כוחות: הם מתארים יכולות וסיכונים, לא בהכרח לוח זמנים מבצעי שנקבע.
למה הפער במידע הופך לסוגיה פוליטית?
איזנקוט קיבל מהנשיא את המנדט להרכבת הממשלה ב-8 בנובמבר. המנדט מעניק לו פרק זמן לניהול משא ומתן, אך אינו הופך אותו לראש ממשלה מכהן. נתניהו ממשיך לכהן בתקופת המעבר. זו נקודת המוצא שמסבירה מדוע עצם התדרוך חשוב, ומדוע הוויכוח על היקף העדכון אינו נפתר בהצגת שני האישים כבעלי אותו תפקיד.
איזנקוט קרא לפיקוח הדוק על הממשלה בתקופה הזאת. מנגד, נתניהו הציג את דרישתו להימנע מפעולות שאינן דחופות כניסיון לערב שיקולים פוליטיים בביטחון הלאומי. השאלה הציבורית היא כיצד מבטיחים רציפות ביטחונית בלי להפוך כל דיווח למכשיר במאבק על הרכבת הממשלה. אין בידיעה על נסיעת גופמן לבדה כדי להכריע מה הניע מי מהצדדים.
גם החשש של גורמים באופוזיציה שהסלמה תשפיע על המשא ומתן הוא חשש פוליטי שיש לייחס למי שמעלה אותו. הוא אינו הוכחה שנתניהו פועל משיקול כזה. באותה מידה, התנגדות לעיתוי מסוים של פעולה אינה כשלעצמה הוכחה להתעלמות מאיום ביטחוני. ההפרדה בין הטענות לבין העובדות חשובה במיוחד בסיפור שבו מידע רב אינו גלוי.
שלוש התפתחויות שכדאי לעקוב אחריהן
הראשונה היא הודעה רשמית על תוצאות הביקור האמריקני, אם תפורסם. השנייה היא המשך מנגנון העדכונים בין נתניהו לאיזנקוט, שעליו התחייבו בהודעה המשותפת. השלישית היא החלטה מדינית מפורשת ביחס לאיראן, להבדיל מדיווח על היערכות. עד אז, התמונה ברורה בחלקה בלבד: ביקור התקיים, פרט עליו לא נמסר לאיזנקוט בתדרוך, והמחלוקת על העיתוי נמשכת.
לרקע על המחלוקת הפוליטית: כ"ץ נגד קריאת איזנקוט לבכירי הביטחון. זו כתבת רקע קודמת, ולא עדכון על תוצאות הביקור הנוכחי.
מקורות ומידע נוסף: ynet | N12 | כאן חדשות | ערוץ 14: ההודעה בתום התדרוך.






