התערבות ארה"ב בבחירות בישראל היא לא סיפור חדש – אבל היא תמיד מרעידה את המערכת. "עם כל הכבוד, גורמים זרים לא יקבעו את תוצאות הבחירות בישראל – לא הממשל האמריקני, לא מלך מרוקו ולא יאסר ערפאת". המשפט הזה נאמר על ידי בנימין נתניהו מעל בימת הכנסת באפריל 1996 – כשהיה ראש האופוזיציה וזעם על חיבוקו של יריבו שמעון פרס בבית הלבן, חודש לפני הבחירות. שלושה עשורים אחרי, נתניהו נמצא בדיוק בצד השני של המשוואה.
תשעה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-26, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הכריז על תמיכה מלאה בנתניהו – והבהיר שכל מנהיג ישראלי אחר יהיה מבחינתו בחירה שגויה. "אם לישראל יהיה המנהיג הלא נכון, שזה אומר כל אחד אחר מלבד ביבי, אמריקה תצטרך לעשות את העבודה הזו בעצמה", כתב בהתייחסות למערכה נגד איראן. נתניהו מיהר להודות: "תודה לך הנשיא טראמפ על התמיכה האדירה והעבודה המשותפת. יחד נשלים את המשימה!".
ההתערבות עוררה ביקורת מיידית בקרב יריביו של נתניהו. יו"ר מפלגת ישר! גדי איזנקוט הבהיר כי הוא מעריך את טראמפ ואת תרומתו לביטחון ישראל, אבל הדגיש: "מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית, רק אזרחי ישראל יקבעו מי יהיה ראש הממשלה ומי תהיה הממשלה". לדבריו, ארה"ב תדע לעבוד עם כל ממשלה שתיבחר.
בכתבת הרקע ב-ynet נחשף גם שכבר באפריל פנו בכירים בגוש מתנגדי נתניהו למקורביו של טראמפ – בהם אשת העסקים מרים אדלסון – בניסיון להעביר מסר שלא יתערב בבחירות במדינה ריבונית. הפנייה, כפי שניתן לראות, לא צלחה.
אבל במבט היסטורי, טראמפ רחוק מלהיות הנשיא האמריקני הראשון שהעדפותיו בישראל באות לידי ביטוי סמוך לבחירות. בכתבה נסקרים מקרי העבר: ב-1992, למשל, התרחש עימות חריף בין הנשיא ג'ורג' בוש האב לראש הממשלה יצחק שמיר סביב ערבויות בסך 10 מיליארד דולר – עימות שיריביו של שמיר הפיקו ממנו תועלת.
וב-1996 זה היה הפוך לחלוטין מהיום: נשיא דמוקרטי, ביל קלינטון, חיבק את ראש הממשלה המכהן שמעון פרס – ונתניהו, האופוזיציונר, הוא זה שזעם על ניצול היחסים עם וושינגטון לתעמולת בחירות.
המסקנה של הכתבה עדינה אך ברורה: לא בכל מקרה הוכחה כוונה להשפיע, אבל השפעתם של היחסים עם הבית הלבן על הפוליטיקה הישראלית הורגשה תמיד היטב. הפעם, עם מכתב תמיכה חסר תקדים בחומרתו, השאלה כמה הוא ישפיע על הקלפי – תישאר פתוחה עד ה-27 באוקטובר.
לדיווח המקורי: ynet






