גיבורים יכולים לבוא מכל המגזרים, והסיפור של נסרין יוסף הוא הוכחה מצמררת לכך. בישראל של אחרי השבעה באוקטובר, כשמדברים על גבורה אזרחית, נהוג להיזכר בכיתות הכוננות, במפקדים ובחיילים. אבל יש דמויות שלא נכנסות לתבנית הזו — דמויות שהאומץ שלהן לא הצטלם על מסכי הטלוויזיה בבוקר עצמו, אבל בלעדיו כפרים שלמים היו נמחקים.
נסרין, בת העדה הדרוזית המתגוררת במושב יתד בעוטף עזה ואם לארבעה ילדים, מצאה את עצמה בבוקר השבעה באוקטובר בלב אחד ממוקדי הפשיטה המסוכנים ביותר. מושב יתד יושב במרחק כמה קילומטרים בלבד מגבול רצועת עזה, ובאותו בוקר הפך למטרה של חוליית מחבלים חמושים שחדרה ליישוב עם כוונה ברורה: לטבוח בכל תושב שיזדמן לדרכם.
\n\n
כולנו משלמים ביטוח לאומי
אבל האם בדקתם מה באמת מגיע לכם?
ישראלים רבים עשויים להיות זכאים לקצבאות, פטורים ופיצויים ואינם מודעים לכך. לכן נפתחה אפשרות לבדיקה ראשונית עם עורך דין.
השאירו שם וטלפון ועורך דין יחזור אליכם לבדיקה ראשונית.
בשיתוף ומימון אתר זכויות
כשמחבלים חמושים הגיעו ליישוב והחלו לאיים על התושבים, בזמן שחברי כיתת הכוננות של המושב ניהלו איתם קרב עיקש, נסרין החליטה שהיא לא נשארת בחיבוק ידיים בממ"ד. היא הבינה שיש לה יתרון ייחודי: היא דוברת ערבית שוטפת ברמת שפת אם, ומחזיקה בהיכרות עמוקה עם הדיאלקטים והתרבות של תושבי עזה.
באומץ לב יוצא דופן, נסרין יצאה החוצה אל המחבלים שנתפסו על ידי כיתת הכוננות. היא התחזתה לערבייה תושבת רצועת עזה, דיברה איתם בערבית שוטפת עם המבטא הנכון, והחלה לתשאל אותם במקום. בקור רוח מקפיא דם, בזמן שסכנת חיים מרחפת מעליה ובזמן שיריות עדיין נשמעות ברקע, היא חילצה מהם מידע קריטי על מיקומי מחבלים נוספים, כמות הנשק שברשותם והתוכניות להמשך הפשיטה ביישוב.
הם דיברו איתה בפתיחות — משום שהם היו משוכנעים שהם מדברים עם "אחת משלהם". הם סיפרו לה על החוליות הנוספות שאמורות להגיע, על הכתובות שסומנו להם מראש, ועל היעדים הקרובים. כל פיסת מידע שהיא הצליחה לחלץ מהם — הייתה חיים שהיא תצליח להציל.
את המידע המודיעיני יקר הערך היא העבירה מיד, בזמן אמת, לכוחות צה"ל ולכיתת הכוננות — מה שאפשר להם לנטרל את חוליות המחבלים שנותרו ביישוב, לחסום צירי כניסה נוספים ולמנוע טבח גדול בהרבה. תושבים במושב, ששמעו לימים על המהלך שלה, אומרים בפשטות: בגללה אנחנו כאן.
סיפורה של נסרין יוסף ממושב יתד הוא תזכורת לגבורה השקטה של גיבורי העורף — אנשים שלא לבשו מדים באותו יום, אבל שילמו במטבע של אומץ אישי מחיר שלא כל חייל מוכן לשלם. הוא גם תזכורת שהעם הזה, על כל גווניו — יהודים, דרוזים, מוסלמים, נוצרים, בדואים — מתאחד ברגעי האמת ומגלה כוחות שלא ידע שיש בו. נסרין הוכיחה שתושייה, שכל ישר ואהבת המדינה הם כלי נשק לא פחות חשובים מרובה או מטול.
